ביקרתי בביתו החדש של אחי בשבוע בו הסתיימה הבניה, ימים ספורים לפני המעבר. הוא ערך לי סיור בבית החדש – הראה לי את המטבח החדשני בו מיטב מכשירי החשמל המתקדמים, חדר העבודה הארגונומי, הסלון עם הפלזמה העצומה… אין מה לומר, אחי הקטן אוהב את הגאדג'טים שלו. זו הסיבה שבגללה מאוד הופתעתי כאשר נכנסנו לתוך חדר השינה שלו. ציפיתי למצוא שם לכל הפחות מיטה מתכווננת , אך למרבה הפתעתי מצאתי שם את המיטה הישנה שלו ושל אשתו. שאלתי אותו מדוע לא רכש מיטה חדשה. הוא משך בכתפיו ואמר שדווקא את המיטה והמזרון הישנים שלו, המלווים אותו מימי התיכון, הוא מעדיף שלא להחליף. עצרתי את עצמי ולא אמרתי כלום – הרי לא לכולם חייב להיות מזרון פולירון כמו שלי יש. המשכנו בסיור, אך כאשר נכנסנו לחדר הילדים כבר לא יכולתי לנצור את לשוני. במרכז החדר, בין השידה העצומה לספריה המבריקה עמדה מיטה חדשה ועליה מזרון דק ומרופט.
"מה זה?" שאלתי בכעס, "אין לך מזרונים אורטופדיים לילדים???"
מזרונים אורטופדיים לילדים – דווקא כשהם קטנים
" מזרנים אורטופדיים לילדים? מה פתאום! " אמר אחי בביטול. "את כל הילדות שלי אני ביליתי על מזרון קפיצים פשוט, ויצאתי בסדר גמור! היום לכל דרדק יש מיטה מתכווננת, וזה אם תשאל אותי פשע מצד ההורים – כזה פינוק מיותר!"
לא האמנתי למשמע אזני. "על מה אתה מדבר תגיד לי? אתה חושב שהמזרון קפיצים הישן שלך היה בסדר גמור? אולי אתה לא זוכר כי היית קטן, אבל אני זוכר אותך מתעורר באמצע הלילה עם כאבי גב במשך שנים. אמא ואבא חסכו כל שקל שיכלו כדי לקנות לך מזרון ראוי."
אחי רק משך בכתפיו. מן הסתם לא הסכים עמי, אך אני לא יכולתי להרשות למצב להמשיך להתקיים.
"בוא, הולכים." אמרתי לו וזרקתי לעברו את המעיל, "הולכים לקנות לילדים מזרון פולירון."
מזרון פולירון – אם לא לך, אז לילדים
חרף מחאותיו של אחי שעטנו לעבר חנות המזרונים הקרובה. תחילה הוא סרב לשתף פעולה, אך כאשר הבהרתי לו שאני רואה בכך מתנה מהדוד לילדים לכבוד הבית החדש, הוא נכנע.
"בסדר, בסדר, אתה יכול לקנות לילדים מזרונים אורטופדיים , אבל רק מזרונים! אני לא רוצה לחזור מחר הביתה ולראות בחדר שלהם מיטה מתכווננת, כמו לכל הילדים המפונקים."
הבטחתי לאחי שרק בריאותם של הילדים מעניינת אותי, לשעשועים הוא ידאג. לאחר שעה קלה של הסתובבות בחנות מצאנו את מבוקשנו – מזרון פולירון אורתופדי, ונוח, במחיר סביר ועיצוב נאה. הזמנו שניים כאלו, אחד לכל ילד, ושילמתי עבורם בשמחה.
מיטה מתכווננת – אם לא לילד אז לפחות לך…
חזרנו לבית החדש של אחי, שכן לא סיימנו את הסיור. כאשר החנינו הופתענו לגלות שני סבלים יוצאים מהבית, נכנסים למשאית גדולה שחנתה מחוץ לו ונוסעים לדרכם.
"כל כך מהר מביאים מזרון פולירון?" שאל אחי.
נענעתי בראשי לשלילה, והזכרתי לו שההובלה תיקח ימים ספורים. נכנסנו פנימה כדי לגלות את אחותינו הקטנה יחד עם אשתו של אחי.
"או, הנה אתה!" אמרה אשתו של אחי. "בוא, שפרה עשתה לנו הפתעה!"
"אני מקווה שלא מדובר בזוג מזרונים אורטופדיים לילדים…" אמרתי.
"אשתו של אחי צחקה ואמרה "לא, אבל אני רואה שאצלכם הכל נשאר במשפחה. כששפרה אחותכם ראתה את המיטה האיומה שבחדר שלנו לפני כמה ימים היא אמרה שלדבר כזה היא לא יכולה להסכים, ולכן…"
אשתו של אחי פתחה את דלת חדר השינה של ההורים. במקום מיטת העץ העקומה והישנה, עמדה בפנים מיטה מתכווננת, חדישה ומבריקה.
