גנן גידל

מזה שנתיים שאני גנן, לא כזה של גינות כזה של ילדים קטנים. מאז ומתמיד רציתי להיות גנן אבל גם ידעתי שכולם יסתכלו על זה בגיחוך-מה. כשהתבגרתי, דעתה של ה"חברה" הפכה פחות ופחות משמעותית, לכן החלטתי להגשים את החלום הכמוס שלי ולהפוך – גנן.

אחד הדברים שהכי מרגשים אותי זה טקס סיום השנה בגן, לראות את כל הדרדקים האלו גדלים ועפים מן הקן, תמיד צובט בלב. השנה ידעתי שאני רוצה לעשות משהו מיוחד, אבל באמת מיוחד בטקס הסיום, ולכן הרמנו מסיבת סיום ממש כמו מסיימי תיכון הוללים. רציתי שיהיה מושלם, לכן שלחתי את הסייעת שעובדת איתי לרכוש לנו כרטיסי ברכה להורים ולילדים וכשהיא הייתה בבית הדפוס היא הרימה אליי טלפון ושאלה אותי אם אנחנו רוצים להדפיס גם איזה אלבום סיום, ככה שיהיה ממש כמו הגדולים. כל כך שמחתי שהיא מבינה את הראש שלי והולכת איתי עד הסוף שאמרתי שאני מאוד אשמח אם היא תוכל לברר כמה יעלה לנו הדפסת ספר מחזור. ורגע לפני שהיא ניתקה עוד הספקתי לבקש ממנה גם הצעת מחיר לצורך הדפסת חוברות עבור הילדים, לחופש הגדול.

לאחר חודשיים אינטנסיביים של חזרות, הגיע היום הגדול. על פני השטח נראה היה שהכול מוכן ומזומן, אולם 24 שעות לפני מסיבת הסיום, לפתע שמעתי את הסייעת צועקת תוך שהיא רצה אליי: "אלי שכחנו לגשת לבית הדפוס לקחת את כל ההזמנות, חייבים לרוץ לשם, יש שם כרטיסי ברכה להורים, ואלוהים אדירים איך יכולנו לשכוח שללא הדפסת חוברות לחופש הגדול וכן הדפסת ספר מחזור – הילדים יצאו ריקם ממסיבת הסיום".

הרגעתי את הסייעת שלי, למרות שבתוכי הייתי סיר לחץ מבעבע, ושמתי פעמיי לעבר בית הדפוס. למרבה ההפתעה כמעט הכול היה מוכן, הם כבר הספיקו לערוך הדפסת חוברות, לעצב עבורנו אלבום מרהיב ואף הדפסת ספר מחזור לכל 25 הילדים, אך הם שכחו לגמרי שגם הזמנו – כרטיסי ברכה בעיצוב אישי.

טקס סיום ללא כרטיסי ברכה?

השעה הייתה 13:30 בצהריים והמסיבה צפויה להתחיל בשעה 18:00. שאלתי את בעל בית הדפוס אם הוא יוכל להפיק כרטיסי ברכה עד השעה 17:00. הוא אמר לי שהוא עוד מעט סוגר והיום הם לא עובדים אחרי הצהריים. ביקשתי ממנו שיעשה לי ג'סטה וסיפרתי לו כמה זה חשוב לי ולילדי הגן. הוא שאל אותי בקול חלוש "רגע אני רוצה להבין, אתה בעצם גנן של ילדים?".

"כן, אני גנן ויש לי גן עם 25 ילדים שעומדים לעלות לכיתה א', והיום טקס הסיום, אתה בטוח שלא תוכל לעזור לי?". מנהל בית הדפוס לקח את היד שלי וביקש ללחוץ אותה עם שלו ואמר לי לשבת ולהקשיב לסיפור שלו.

"ידידי היקר, אתה רואה את בית הדפוס הקטן הזה?!, הוא לא תמיד היה בית דפוס, לא תמיד עסקתי בהפקת אלבום, כרטיסי ברכה, הדפסת ספר מחזור , הדפסת חוברות, הדפסה על קנבס וכרטיסי ביקור. לפני 20 שנה במקום בית הדפוס הזה היה פה גן ילדים, ממש פה. אני ניהלתי את גן הילדים הזה ואהבתי מאוד את העבודה שלי, אבל כל האנשים מסביבי עיקמו את האף ורק מעט מאוד הורים הסכימו לשים את ילדם הקט בגן המנוהל על ידי גנן זכר. לכן נאלצתי לסגור את הגן ותחת זאת פתחתי בית דפוס. אני לא הייתי חזק מספיק וגם הזמנים היו שונים, אבל תרשה לי להוריד בפנייך את הכובע. אתה חי את החלום. אל דאגה, אני אשאר כאן כל הצהריים ואדאג שעד 16:00 כרטיסי הברכה יהיו בגן".

ואכן, בשעה 16:00 כרטיסי הברכה היו מוכנים. אז לקח אותי הצידה בעל הבית דפוס ושאל:

"תגיד אני יכול להישאר ולצפות בטקס הסיום?". השבתי לו שהוא יותר ממוזמן להישאר.

המסיבה הייתה מדהימה, ההורים והילדים שמחו והתרגשו עד מאוד. אני הרווחתי חבר חדש ומאז אני עובד אך ורק עם בית הדפוס הממוקם על חורבותיו של גן ילדים שלא צלח!